<h1>שו"ת התשב"ץ ח"ג סימן ר"א</h1>
<h2>דף כא.</h2>
וחילוק גדול יש בין קדושת הארץ לקדושת המקדש, שקדושת המזבח וירושלים היא מפני השכינה, ושכינה אינה בטילה. והרי הוא אומר [ויקרא כ"ו] והשמותי את מקדשיכם, ואמרינן במסכת מגילה [כ"ח ע"א] אף על פי שהם שוממים בקדושתן הן עומדים. ובילמדנו אמרו בין חרב בין אינו חרב שכינה שם, שנאמר [מל"א ט'] והיו עיני ולבי שם כל הימים, ואומר [תהילים ג'] קולי אל ה' אקרא ויענני מהר קדשו סלה, אמר ר' אחא לעולם אין שכינה זזה מכותל מערבי שנאמר [שה"ש ב'] הנה זה עומד אחר כתלנו, ואומר [חבקוק ב'] וה' בהיכל קדשו הס מפניו כל הארץ.
ומה ששנו בברייתא דספרא [דברים י"ד] דמעשר שני אינו נאכל אלא בפני הבית, אינו אלא מפני שהקישו הכתוב לבכור להנהו תנאי דסבירא להו התם דאין בכור נאכל אלא בפני הבית, וכטעמא דפירשו עלה בגמרא בפרק ואלו הן הלוקין [מכות י"ט ע"א] ובתמורה בפרק ואלו הן קדשים [כ"א ע"א]. והתם מסיק דקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא, וזאת היא גירסתו של רש"י ז"ל שם בתמורה, אף על פי שלא היה נראה כן מפירושו למסכת מכות. ומה שאמר בפרק הזהב [ב"מ נ"ג ע"ב] ובפרק חלק [סנהדרין קי"ג ע"א] במעשר שני שיצא אם פודין אותו אם לאו כגון דנפול מחיצות, ואמרו מחיצות לאכול דאורייתא ומחיצות לקלוט דרבנן, לאו מפני ביטול קדושה מפני חורבן איירי (אינו), אלא דקרא קפיד אמחיצות וכדמוכח התם.
אבל מכל מקום נראה דקיימא לן דקדושת ירושלים קיימת היא. וכן דעת הרמב"ם ז"ל [מעשה הקרבנות פי"ט הט"ו]. וכן הכתוב אומר [ויקרא כ"ו] והשמותי את מקדשיכם, אפילו בשעת שהם שוממים בקדושתן הן. אף על פי שהרב ז"ל סובר [תרומות פ"א ה"ה] דקדושת עזרא לא בטלה אף על פי שקדושת יהושע בטלה, דסבירא ליה כתנא דסדר עולם [פרק ל'], אלא שהוא סובר שאף בימי עזרא לא נתחייבו אלא מדרבנן [תרומות פ"א הכ"ו], וכבר השיג עליו הראב"ד ז"ל, מכל מקום למדנו מדבריו שאין קדושת הבית תלויה בקדושת הארץ. וכן כתב בפירוש בהלכות בית הבחירה [פ"ו הי"ד]. והראב"ד ז"ל השיג עליו, ואומר שאפילו למאן דאמר קדושה ראשונה לא בטלה קדושת הבית בטלה. ונתן טעם לדבריו, לפי שהיה יודע עזרא שהמקדש וירושלים עתידין להשתנות ולהתקדש קידוש אחר עולמי בכבוד לא קידשו לעתיד לבוא. ולדבריו הנכנס למקדש היום בטומאת הגוף אינו חייב כרת. וזו סברא הפוכה היא.
והדבר העולה לנו להלכה הוא, שקדושת הארץ כולה בטלה מן התורה, ואינן חייבין בתרומה ומעשרות ובשאר חובת הקרקע אלא מדרבנן. ובזה שוות שלש ארצות יהודה ועבר הירדן וגליל. וקדושת העיר לא בטלה לענין דברים שנאמרו בירושלים דאיתנהו בפרק מרובה [ב"ק פ"ב ע"ב] וקצתייהו בפרק בני העיר [מגילה כ"ו ע"א]. והמקדש נשארה קדושתו ואסור ליכנס בו. ושמיטה ויובל נהגו מדרבנן אפילו בבית ראשון משגלו ראובן וגד, דבעינן כל יושביה עליה כדאיתא בערכין [ל"ב ע"ב]. ויש סמך וראיה שקדושת המקדש והעיר היא קיימת, שעדיין הם עולים לרגל ממצרים ושאר ארצות. ויש בזה רמז במדרש קינות, ובמדרש שיר השירים במדרש פסוק אני חומה, ובפסוק [תהלים מ"ב] אלא אזכרה ואשפכה עלי נפשי כי אעבור בסך אדדם עד בית אלהים בקול רנה ותודה המון חוגג. ואומרים כי עדיין נשאר מהניסים שהיו בירושלים שלא אמר אדם לחבירו צר לי המקום, כי בבית הכנסת שבירושלים הם צריכים לאנשי המקום כל השנה, ומתמלאת פה על פה בעת התקבץ שם בחג השבועות החוגגים יותר משלוש מאות איש, כולם הם נכנסים שם ויושבים רווחים, כי עדיין היא בקדושתה. וזה סימן גאולה שלישית.
